דוכיפת

איך נראית דוכיפת?

לדוכיפת יש על הראש כתר של נוצות, שחוקרי מעבדת קורנל לציפורים מתארים כמו קרני שמש. יש לה גם מקור שבעזרתו היא מחטטת באדמה.

הדוכיפת מוכרת לאנשים כבר אלפי שנים. היא מוזכרת בתורה, בגמרא ובאגדות על שלמה המלך, גם ביהדות וגם באסלאם.

את הבחירה בציפור הלאומית הובילו דן אלון, אז ראש מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, ופרופסור יוסי לשם. המבצע נעשה כפרויקט חינוכי ארצי, בתמיכה של צה"ל, משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. כך הפכה ציפור שמוכרת לנו מהמקורות לסמל של המדינה המודרנית.

מה היא אוכלת?

הדוכיפת אוכלת בעיקר חרקים. היא תוקעת את המקור שלה באדמה ומחפשת שם צרצרים, חגבים וחרקים דומים.

היא אוכלת גם חיפושיות, וחלק גדול מהתפריט שלה הוא פרפרים ועשים. לפעמים היא תופסת גם בעלי חיים קטנים עם עמוד שדרה, באורך של עד 15 סנטימטר.

איפה היא גרה?

הדוכיפת מקננת באירופה ובאסיה, מתחת לקו רוחב 53 צפון, וגם בחלקים גדולים של אפריקה. בישראל היא רגילה לשטחים טבעיים.

את הקן היא בונה בחלל סגור שכבר קיים, כמו גזע עץ חלול או כוך בסלע. היא לא חופרת את החור בעצמה.

הציפור הלאומית של ישראל

בשנת 2008, לכבוד שנת ה-60 למדינה, נערך מבצע ארצי לבחירת ציפור לאומית. את המבצע יזמה החברה להגנת הטבע. הציבור בחר בדוכיפת, ונשיא המדינה דאז, שמעון פרס, הכריז על הזכייה שלה.

עוד כמה דברים מעניינים על הדוכיפת:

• באירופה ובמזרח התיכון נקבה מטילה בדרך כלל כשבע ביצים, ולפעמים אפילו עשר.
• הקן של הדוכיפת מסריח, פשוטו כמשמעו.
• הדוכיפת לא חופרת חור לקן, אלא מחפשת חור שכבר קיים.

האם היא בסכנה?

בעולם הדוכיפת מוגדרת "ללא חשש" ברשימה האדומה של IUCN. אבל בישראל יש בעיה: לפי ספירת הציפורים, בין 2011 ל-2021 ירדה השכיחות של הדוכיפת בארץ ב-45%, כמעט חצי.

הסיבה העיקרית היא "משבר דיור". מינים פולשים (מינים שהגיעו מארצות אחרות והשתלטו), כמו המיינה והדררה, מתחרים עם הדוכיפת על החורים לקינון. כדי לעזור לה חשוב לשמור על שטחים טבעיים, גם בעיר וגם בכפר.

המינים הפולשים נוטים לחיות בסביבה עירונית, ואילו הדוכיפת רגילה לשטחים טבעיים. כשהשטחים הטבעיים מצטמצמים והחורים לקינון נתפסים, קשה לה יותר למצוא מקום לגדל בו את הגוזלים. כל גינה, פארק או חורשה שנשארים טבעיים עוזרים לה.