צבוע מפוספס

איך נראה צבוע מפוספס?

לצבוע המפוספס יש אוזניים גדולות ומחודדות ופרווה אפורה או חומה בהירה, עם פסים שחורים. אורך הגוף שלו כמטר, גובה הכתף 65-75 סנטימטר, ובישראל צבוע בוגר שוקל בערך 35-40 קילוגרם.

החלק הקדמי של הגוף שלו מסיבי ושרירי יותר מהחלק האחורי. אפשר לראות את זה גם בעקבות שלו: שתי כפות קדמיות גדולות ושתי כפות אחוריות קטנות. המבנה הזה עוזר לו לגרור פגרים כבדים.

לאורך הגב יש לו רעמה של שיער ארוך. כשהוא מרגיש מאוים, הוא מזקיף אותה ונראה כמעט פי שניים גדול יותר.

מה הוא אוכל?

הצבוע אוכל בעיקר פגרים ועצמות. חוש הריח הטוב שלו עוזר לו למצוא פגרים ממרחק רב, והלסת החזקה מפצחת גם עצמות גדולות. בגלל זה מוזיאון הטבע קורא לצבועים "עובדי ניקיון" של הטבע.

הוא אוכל גם פירות, ולפעמים צד בעלי חיים קטנים. בזכות הסידן שבעצמות, נקבת הצבוע יכולה להניק את הגורים שלה תקופה ארוכה, חצי שנה ויותר.

איפה הוא גר?

הצבוע המפוספס הוא היחיד במשפחת הצבועים שחי גם מחוץ לאפריקה. בישראל הוא חי באזור המדברי וגם בצפון הארץ, למשל בגולן, בגליל, בגלבוע ובכרמל.

בניגוד לתן ולזאב, הצבוע גר במערות ובמאורות כל השנה. לפעמים לכל מערה יש תפקיד: באחת הגורים, באחרת המבוגרים, ולשלישית מביאים את העצמות. יש מערות שצבועים משתמשים בהן עשרות ואפילו מאות שנים.

איך חי צבוע מפוספס?

פעם חשבו שהצבוע חי לבד, אבל בצפון ישראל גילו שצבועים חיים בקבוצות משפחתיות. כמה דברים מעניינים על החיים שלהם:

• הצבועים פעילים בעיקר בלילה. הם יוצאים לחפש מזון אחרי השקיעה וחוזרים לפני הזריחה.
• בגליל התחתון צבוע הולך בלילה בממוצע כ-15 קילומטר. המרחק הכי ארוך שנמדד היה 38 קילומטר.
• בכל המלטה נולדים בדרך כלל שניים או שלושה גורים.
• גם הזכר וגם צבועים צעירים עוזרים לשמור על הגורים.

הצבוע והנמר נפגשים לפעמים ליד אותו טרף. חוקר של רשות הטבע והגנים ראה פעם במדבר יהודה צבוע גדול שהגיע בלילה לטרף של נמרה. הנמרה ויתרה, נשכבה בצד והסתכלה איך הצבוע אוכל.

האם הוא בסכנה?

כן. הצבוע המפוספס מוגדר "קרוב לסיכון" ברשימה האדומה של IUCN, הארגון העולמי לשמירת הטבע. בישראל מסכנים אותו הרעלות, דריסות בכבישים, מחלות וציד לא חוקי.

גם אמונות תפלות פגעו בצבועים, למשל הסיפור שהם יכולים להפנט בני אדם. זה לא נכון! בזכות העבודה של רשות הטבע והגנים נגד הרעלות, נראים בשנים האחרונות יותר צבועים בצפון הארץ, ויש שם לפחות עשר משפחות של צבועים. כדי לשמור עליהם חשוב לשמור גם על המערות שבהן הם גרים.